דוד מנגן לפני שאול
כאשר שאול ודוד, והצבא כולו היה חוזר הביתה כמנצח, לאחר התבוסה של הפלשתים, הנשים של ישראל, כשעברו יחד, יצאו כל עריהם לפגוש אותם עם ריקודים ושירים של שמחה.
וכמו רקדו ושיחקו על מכשירים של מוסיקה, הם אמרו, “שאול יש הרוג אלפי שלו, אבל דוד אלפי העשרה שלו! שאול לא היה מרוצה כל כך הרבה שלהם ובכך לכבד יותר ממה שהם עשו דוד למלך שלהם, כי מן באותו יום הוא התחיל להתייחס אליו עם קנאה וחוסר אמון.
מאז שהוא חטא כל כך נגד אלוהים כדי לגרום לו לתת את ממלכת ישראל לאחר מותו למשנהו, היו עלולים להיות שאול התקפי עצב וקדרות חמורה.
אלוהים פרש רוחו ממנו, והוא היה אומלל – כמעט מטורף. עבדיו, שביקשו לנחם אותו, חשב המוסיקה היה להרגיע את הנפש במצוקה של המלך, וכפי ודוד מנגן במיומנות על הנבל, היו לו לשחק לפני שאול.
בנוסף, בכל פעם שהוא עשה זאת, שאול היה רענן, והיה עליז שוב. אבל אחרי שהוא גדל קנאה של מוניטין של דוד, פעמיים, כאשר דוד ניגן לפניו, הוא זרק חנית עליו להרוג אותו.
דוד, לעומת זאת, נמלטו ללא פגע. אז שאול ניסה בדרכים שונות כדי להרוס אותו באמצעות אויביו הפלשתים, הגדרת אותו על חובות שנראו כאילו הם חייבים לעלות לו בחייו.
ובכל זאת אלוהים נשמר דוד כאחד מן הפלשתים, ומן העבד עצמו שאול אשר מלך רשע צוה לשים אותו למוות. אז יונתן, בנו של שאול, לאחר וישלח דוד, שאהב, אל מקום של בטיחות, הפציר אביו בשבילו, והזכיר שאול איך נאמן דוד היה לו, ומה שירות טוב שהוא עשה את הממלכה על ידי הריגת הפלשתי מי שהפחיד כל כך את כולם. שאול נכנעה תחינה של בנו, והבטיח כי יעשה דוד שום נזק.
אז הוא הוחזר, ושירת סול כמו קודם.
מלחמה, לעומת זאת, זמן קצר פרצה שוב בין ישראל לבין הפלשתים, ודוד שוב ניצח אותם עם הטבח הגדול. זה עורר כל שאול, חולה יהיה נגדו; כך, כאשר באחד מהתקפי שלו קדרות, דוד, כדרכו, מנסה לעודד אותו עם נבל שלו, עלה שאול זרק חנית עליו בעוצמה כזאת, , כמו דוד החליק הצידה, זה תקוע בקיר.
באותו לילה עשה דוד בריחתו ולא חזר.
